<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תמ"ט</h1>
<h2>דף כב.</h2>
דע שאם ר' יעקב יש לו שטר או פתק וכתב ר' אברהם שלאל הנזכר והעדים חתומים תחתיהם כי ר' אברהם בחייו צוה אותם להעיד עליו ולחתום בו יגבה ר' יעקב שטר חובו זה אחר שישבע שלא נפרע כדין הבא ליפרע מן היורשין כדאיתא בפרק כל הנשבעין [שבועות מ"ה ע"א]. ואם החוב הזה שתובע ר' יעקב אינו אלא בכתב ר' אברהם או עדים על פה אינו גובה אלא באחד משלשה דרכים. האחד שהיתה המלוה לזמן ומת ר' אברהם קודם השלמת הזמן כדאיתא בפ"ק דבתרא [ה' ע"ב], או שתבעו ר' יעקב בחייו בפני ב"ד והודה לו וחייבוהו ב"ד לפרוע ולא רצה ונדוהו ב"ד ומת בנדויו, או צוה ר' אברהם בחוליו שמת ממנו שיש לו לר' יעקב ברשותו כך וכך כדאיתא בערכין בפרק שום היתומים [כ"ב ע"א]. ובזולת אחד משלשה דרכים אלו אין הלוה גובה מן היורשים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות מלוה ולוה [ה"ו]. וכתב ידו כדין מלוה על פה הוא כמו שכתב רי"ף ז"ל בפרק גט פשוט והרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר מההלכות הנזכרות, וכן היא הסכמת הגאונים ז"ל והסכמת גדול האחרונים הרא"ש ז"ל. ועוד אחרת יש והיא, שאם נמצא בפנקס ר' אברהם, שהדבר מסודר כהוגן ששכיח בתוכו שהוא מסודר כהוגן, ושהוא חייב לר' יעקב יגבה בו. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל פ"ו סימן א'].
